החלטה בתיק ב"ש 6063/06

1.       לפניי בקשה למעצרם של המשיבים, פאוזי וסאמי דבעי (להלן - פאוזי וסאמי אוהמשיבים), עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. נגד המשיבים הוגש כתב אישום (ת"פ 2014/06) המונה שני אישומים.

האישומים נגד המשיבים

2.       באישום הראשון  מיוחסות לנאשמים עבירות של סיוע לאחר מעשה; נשיאת נשק ללא רשות (פאוזי שתי עבירות וסאמי עבירה אחת); עשיית עסקה בנשק (סאמי); סיוע לירי באיזור מגורים (פאוזי); שיבוש הליכי משפט (פאוזי).

לפי עובדות האישום הראשון, העבירות המיוחסות למשיבים בוצעו במסגרת מימושו של קשר בין אדם בשם מחמוד דבעי (להלן - מחמוד) ובין סיף דענא, לפיו האחרון יפגע באדם בשם מנסור חשימי (להלן - המתלונן), באמצעות אקדח מסוג CZ(להלן - האקדח), אשר סיפק לו מחמוד. המשיבים, שניהם אחים, הם אחייניו של מחמוד.

על-פי הנטען, ביום 28.7.05, סמוך לשעת חצות, הגיע סיף דענא לחנות מכולת כשהוא רעול פנים ובידו האקדח. בפתח החנות ישב אותה עת המתלונן יחד עם אדם נוסף. סיף דענא ירה ירייה אחת לעבר המתלונן ופגע ברגלו, ולאחר רץ בעקבות המתלונן אשר נמלט אל תוך חנות המכולת, ירה 6 יריות נוספות לעבר שתי רגליו, פגע בהן ונמלט מן המקום. כתוצאה מהיריות חדרו 7 קליעים לרגלי המתלונן, ונגרמו לו חבלות חמורות אשר הצריכו טיפול חירום ואשפוז ממושך. בהמשך הדברים הסתיר סיף דענא את האקדח במחנה הפליטים שועפט, בביתו של עימד סליימה, קרוב משפחתו. לאחר מכן, הגיע סיף דענא יחד עם בן דודתו, עאסם סליימה (להלן - עסאם), לביתו של עימד ולקחו חזרה את האקדח, אותו דאג עסאם להסתיר.

3.       למחרת, ביום 29.7.05, נכנס  פאוזי לתמונה. על-פי המתואר באישום הראשון, בשעה שאינה ידועה במדויק במחנה הפליטים שועפט, ביקש  מחמוד מפאוזי להסיע את סיף דענא לביתו של עסאם, על-מנת שזה ייקח חזרה את האקדח, וישיב אותו אליו. פאוזי ידע, כי יום קודם סיף דענא ירה במתלונן. פאוזי נעתר לבקשתו של מחמוד, והסיע את סיף דענא ברכבו מסוג "שברולט" (להלן - רכב השברולט) לביתו של עסאם בשכונת ראס חמיס במחנה הפליטים שועפט. בהמשך פאוזי וסיף דענא הגיעו לביתו של עסאם, ועסאם הביא מביתו את האקדח לרכב השברולט בו היו השניים. עסאם ביקש מסיף דענא, בנוכחותו של פאוזי, לבצע מספר יריות באקדח בטרם יחזיר לו אותו. פאוזי אמר לסיף דענא, כי ניתן להעתר לבקשתו של עסאם. וכך, השלושה נסעו לעבר החצר האחורית של ביתו של עסאם, כאשר פאוזי נוהג ברכב השברולט. בהגיעם לחצר האחורית, ירדו עסאם וסיף דענא מרכב השברולט, סיף דענא דרך את האקדח ואילו עסאם ירה מספר יריות באוויר. לאחר מכן לקח סיף דענא את האקדח, ונסע  ברכב השברולט בו נהג פאוזי לביתו של מחמוד במחנה הפליטים שועפט. במהלך כל האירועים הללו, פאוזי נשא על גופו אקדח בקוטר 9 מ"מ שלא כדין.

4.       באישום הראשון נטען גם, כי במועד שאינו ידוע למאשימה, במהלך חודש דצמבר 2005, ביקש סיף דענא ממחמוד נשק כלשהו, כיוון שחשש לחייו. מחמוד נעתר לבקשה וסיף דענא הגיע לביתו במטרה לקבל כלי נשק כפי שהובטח לו. מחמוד אמר לסיף דענא, כי אין ברשותו אקדח, והציע לו במקום אקדח רימון רסס, אשר יובא לביתו של סיף דענא באמצעותו של סאמי. וכך מחמוד ביקש מסאמי כי יביא מביתו הנמצא בסמוך רימון רסס ויעבירו לסיף דענא. סמוך לאחר מכן, הגיע סאמי לביתו של סיף דענא במחנה הפליטים שועפט וסיפק לו את הרימון.

5.       האישום השני מייחס למשיבים את ביצוען של עבירות שיבוש הליכי משפט, איומים והדחה בחקירה ובעדות. על-פי המתואר באישום, ביום 15.1.06, בשעות הבוקר, בתחנת המשטרה ציון במגרש הרוסים בירושלים, סימן פאוזי לסאמי ולעסאם לשתוק בחקירתם. בהמשך, שוחחו פאוזי וסאמי בחדר החקירות, אודות הגרסה שמסר עסאם בחקירתו. בשעה 12:00 לערך, חלף סאמי ליד תא המעצר בו שהה סיף דענא ואמר לו "אתה רוצה לפתוח עלינו?". פאוזי, אשר גם הוא חלף ליד תאו של סיף דענא, אמר לו "יא מניאק, פתחת עלינו הכל ... יהיה בסדר ... זה מה שיש לי להגיד לך."

          בהמשך הדברים, כאשר יצאו המשיבים מתחנת המשטרה אל עבר בית-משפט השלום, פנה פאוזי לעסאם ואמר לו "בקיצור כל שאלה ששואלים עלי אתה לא מכיר את הבחור הזה." עסאם פנה למשיבים ושאל "... אני כבר פתחתי מה אעשה?", ובתשובה ענה לו סאמי "עכשיו תשכח", ואילו פאוזי אמר לו "מה שאתה סיפרת אתה לא יודע דברים אחרים, ואל תעיד בבית משפט". בהמשך אמרו המשיבים לעסאם "סיף כבר פתח על כולנו ... תזכיר את סיף, ואל תזכיר אותנו."  בהמשך נותרו המשיבים לבדם, והחליפו מידע ופעלו לתיאום גרסאותיהם. פאוזי אמר לסאמי, כי סיף דענא הפליל את שניהם וכי הוא מפחד מפניהם, בהוסיפו, כי "אף אחד לא יראה אותו". בתגובה השיב לו סאמי "רק רצח זה צריך והכול יגמר".

          ביום 18.1.06, בתחנת ציון, נערך עימות בין פאוזי ובין סיף דענא. בתום העימות, בטרם נלקח פאוזי חזרה לתא המעצר, הוא פנה לסיף דענא ואמר לו בערבית "אתה הולך להיעלם".

6.       לנוכח אישומים אלו, המאשימה מבקשת את מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים. המאשימה סבורה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים, וכי בנסיבות העניין קמה חזקת מסוכנות וישנו יסוד סביר לחשש כי המשיבים ישבשו הליכי משפט. לדעת המאשימה, נסיבות העבירות הן חמורות, ומוליכות למסקנה, כי אין תחליף ראוי למעצרם של המשיבים. באת-כוח המאשימה הדגישה בטיעונה, כי לדעת המאשימה המשיבים הם זרועו הארוכה של מחמוד, ומלכתחילה היו שותפים לסוד העניינים אודות הקשר לירות במתלונן.

ראיות לכאורה

7.       הראיה המרכזית אשר הציגה המאשימה נגד המשיבים בקשר לאישום הראשון, היא הודעתו של סיף דענא מיום 1.1.06, בה הוא מפליל את המשיבים במעשים המיוחסים להם באישום זה. כן הוצגה הודעתו של עסאם מיום 15.1.06. המשיבים הכחישו בחקירתם את החשדות נגדם.

8.       סניגורו של פאוזי, עו"ד חלאילה, הצביע בטיעונו על מספר תמיהות בגרסתו של אותו סיף דענא. לטענתו, אין לתת אמון בהודעתו המפלילה של סיף דענא, ומכל מקום לפי הודעה זו כל שניתן לייחס למרשו הוא את הסעתו של סיף כשהוא (פאוזי) נושא אקדח. מוסיף הסניגור, כי למקרא הודעותיהם של סיף דענא ועסאם, נראה כי השניים תיאמו את הודעותיהם, במטרה לפגוע בפאוזי.

סניגורו של סאמי, עו"ד תאבת טוען כי לא די בראיות אלו, ולחילופין כי עוצמתם חלשה שיש לשקול חלופת מעצר. גם בא-כוחו של סאמי טוען, כי אין לתת אמון בסיף דענא, אשר ביצע עבירות בזמן שחרורו למעצר בית. מוסיף הסניגור, כי אין במעשיו של סאמי, כפי שהם מתוארים על-ידי סיף דענא, משום סיוע לאחר מעשה עבירה לשם המלטות מעונש.  

9.       המבחן לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הנדרשות על-פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים) כתנאי למעצרו של אדם, הוא "... אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147). בשלב זה של בחינת ראיות לכאורה, אין להידרש לשאלות מהימנותם של העדים או משקלן של הראיות. שאלות אלו עתידות להיבחן במהלך בירור האשמה במשפט גופו (בש"פ 1793/04 סביחאת נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 3110). לאחר שבחנתי את הראיות שהציגה המאשימה, אני סבורה כי ישנן ראיות לכאורה נגד המשיבים.

10.     כפי שמסרה באת-כוח המאשימה, עוה"ד אלקובי, בהודעותיו הראשונות הכחיש סיף דענא את החשדות נגדו, ורק בהודעתו הרביעית החליט כאמור להודות וגולל את פרטי הפרשה. סיף דענא סיפר בהודעתו, כי למחרת היום שירה במתלונן, ביקש ממנו מחמוד להשיב לו את האקדח באמצעותו הוא ירה. לדבריו, הוא יצא מביתו ופגש בפאוזי, אחיינו של מחמוד, ולאחר שאספו את עסאם, נסעו יחדיו ברכב ה"שברלוט" בצבע ירוק של פאוזי לביתו של עסאם, שם הוסתר האקדח. כאשר הגיעו לביתו עסאם, האחרון הוציא את האקדח מן הבית, שעה שסיף דענא ופאוזי המתינו ברכב. סיף דענא מסר, כי עסאם ביקש לירות באקדח, ולאחר שפאוזי אמר לו "אין בעיה בכך", הוא ירד עם עסאם מהרכב, דרך עבורו את הנשק והדריכו כיצד לירות. לאחר שעסאם ירה פעמיים באוויר, עלו סיף דענא ועסאם חזרה לרכבו של פאוזי, הורידו את עסאם בדרך, וחזרו יחד למחנה הפליטים, שם פגשו במחמוד. סיף דענא החזיר למחמוד את האקדח. לדברי סיף דענא, כל אותה עת החזיק פאוזי ברכבו אקדח נוסף.